ש. ש. הדליק/ה נר לזכרו ב-08/05/2019: "מדליק בהצדעה נר לאחד מגיבורי ישראל היחידים, שעדיין לא קיבל את "אות-הגבורה" . הגיע הזמן לתקן, (צל"ש אוגדה לא מספק)".
אורח נס-ציונה הדליק/ה נר לזכרו ב-04/09/2018: "יהי זכרו ברוך".
המלך/ הבן של המלך
אורי שלי, היום פסח, הדמעות זולגות וזו עוד מכה. כולם עושים סדר ואני לא בסדר. בכלל יצאתי החוצה לחכות לך כמו תמיד , אבל אתה לא איתנו. שמע ילד וקצין. נקרא את האגדה עליך וגם את ההגדה של פסח. הפסח הזה הוא ממש קשה. אי אפשר להמשיך ולכתוב זה חג בלי מלים, בלי צלילים אני חושב על עשרות ואלפי משפחות שהבנים שלהם לא איתם בפסח זה הזוי . זו באמת מכה כואבת שלא כתובה בהגדה. אבל למה לקלקל לך את החג.. תסתכל עלינו שם מלמעלה ותחייך. בכל בית שמכירים אותך שומרים לך מקום. אהובי היית מלך העולם ואתה המלך שלנו.
תקציר תולדות חייו ומותו של אורי/ מוטי אלנקוה (בן-דוד)לקריאה
תקציר תולדות חייו ומותו של אורי/ מוטי אלנקוה
אורי בינמו
אורי נולד במהלך חג סוכות והיה לנכד הראשון הממשיך את השושלת במשפחה מרובת בנות. הוריו רוזי ואבי גידלו, השרישו וחינכו את אורי לאהבת הארץ, אהבת חיותויותר מכלאהבת אדם, ואכן כך היה אורי שגדל באהבה גדולה לחבריו, למשפחתו ולמדינתו. במשך 21 שנות חייו את הניע את חבריו ופעל ביחד עימם למען סביבתו, הוא אף הקים במו ידיו חוות סוסים בה שמר וטיפול בהם. את אחיותיו האהובות, הילה, נעמה ויובל דחף לקידומם האישי, לדרך ארץ ואהבת מולדת.
לאורך כל חייו היה אורי מרכז חברתי וכך היה גם עם חברותיו הרבות,
אך במקביל לחברויות של "תקופת הילדות" ובמשך כל אותן שנים נרקמה
ידידות מפתיעה בכנותה ובעומקה בין אורי לעינת. השניים שהיו למקור אהבה והשראה בלתי נדלה האחד של השני, חָבְרוּ יחדיו בשנתו האחרונה
לחייו לזוג אוהב. אהבת האמת הזו ועוצמתה בנו מערכת יחסים בוגרת ומרשימה. עם גיוסו לצבא, עבר אורי מסלול מֵפַתֵּח ומבגר, ובין קורס מכים לחובשים ובין קו מבצעי לאימון יצא אורי לקורס קצינים, שם בלט בנוכחותו,מקצועיותו ומנהיגותו. בסיום הקורס הגיע אורי לפקד על מחלקה ותיקה בגדוד נחשון בו גדל, אתגר כשלעצמו. בכניסתו לתפקיד החדש חשב רבות כיצד יוכל להביא לידי ביטוי את המקצועיות שרכש והתכונות להן נדרש לוחם בגיזרת הגדוד. אורי הגיע למסקנה חותכת כי הסוואה היא שם המשחק, הוא לא ביזבז רגע ואימץ תחום זה בשם כלל מחלקתו, ואף הדהים את הכל כאשר הגיע ברכבת עם מכונת תפירה שרכש בכסף שלווה, ולוּ כדי שיוכל לתפור לחייליו סֶמֵל - מהיום יקרא שמם "הזיקיות".
חייליו של אורי יודעים לספר על מעשי תבונה ורגישות שעימם השכיל אורי להתמודד, לתמוך ולהיות שם לצידם עם המנהיגות החדשה שהביא עימו .
סגן אורי בינמו נהרג ב- 29.12.05כאשר הגן בגופו על חוגגי חג החנוכה
שבאותו ערב שיכולים היו להדליק נר חמישי של חנוכה .
אורי קיבל צל"ש לאחר מותו על תפקודו באירוע בו נהרג, אך יותר
מכל, יהיה הצל"ש סמללפועלו למען משפחתו, חבריו וחייליו בעודו בחייו .
אורי עוד מעט יום הזיכרון, כאילו שצריך יום מיוחד בשביל לזכור אותך. אצלנו בבית תמיד זוכרים. התמונה שלך מונחת בסלון שם כל בני הבית עוברים מדי יום מביטים מדברים ובמיוחד משחזרים שוב ושוב רגעים מיוחדים שמעלים על פנינו עצב וגעגוע בלתי פוסק. מתגעגים למילים שמאפיינות רק אותך כמו: "הכל פיקס", "הכל סגור". אורי אתה מלך העולם ידעתה בזמן הנכון להגיד את המילים הנכונות, ידעת לצור הרגשת ביטחון ושבאמת "הכל פיקס" גם בשעות הכי לא שגרתיות, היה בך שילוב של הבנה הקשבה וסבלנות ברגעים לא פשוטים לאמא של חייל מודאגת. אשרי האנשים שזכו להכיר: איש נפלא שכמוך, מפקד נערץ כמוך, חבר אמיתי ונאמן כמוך, אתה בליבי לעד, בלב חייליך לעד, וכך תשאר לעולם!!!
אורי מלך העולם/ הבן של המלך
אורי היום פורים. למי יש בכלל חשק לחגוג או להתחפש. כל הילדים הולכים בתהלוכה ועדלידע ואני רק מחפש תשובות לשאלות. "איפה אתה"? בכלל עצם החיים בלעדיך הינם תחפושת. "צריך להמשיך לחיות" ככה אומרים האנשים ואני מרגיש מת מהלך. הגעגועים אליך יכולים להטריף ושישי שבת זה עינוי מתמשך. גם יום ראשון הוא קשה כי צריך לקחת אותך לרכבת אבל מזמן הרכבת תקועה על המסילה. אתה מלך בעיני החיילים שלך והמפקדים שלך. אפילו הצעירים שהתגייסו לא מזמן - צמאים ללמוד עליך ורק שואלים וחופרים על עברך. וכל הזמן מוצאים דברים חדשים. אומרים בפליסופיה הכי פשוטה שאדם צריך שיהיה לו מה לאכול - מה לעשות - ולמה לחכות. ולמה בדיוק יש לי למה לחכות. לא ארחיב היום ואני מחפש דרך להיות בין החיים ולעשות למען המשפחה, החברים, החיילים וכן גם בשביל הארץ הזאת. יצרת שביל של מתגייסים חדשים לחטיבת כפיר, יצרת משהו ראשוני כמו שרק אתה ידעת. צבעי החטיבה היו פרי תכנון שלך. אתה מודל לחיקוי אצל קצינים צעירים במקצועיות שלך, בהובלה ובנתינה. אני אמצא דרך להנציח אותך למרות שמה זה לא בא לי בכלל להתעסק עם הנצחה. אבל מגיע לך יותר מזה כי היית ואתה מלך.
אני יושב כעת וכותב העיניים נעצמות הלב כואב ואני פשוט לא יודע איך להעביר לכם את הכאב בלאבד אדם נפלא ומסור כל כך לחייליו ומשפחתו. כן בטח קראתם ושמעתם עשרות נאומי הספד על הבחור שנהרג טרם מלאו לו 20 והבחורה שנהרגה בפיגוע ,האבא ל- 3 ילדים ,התינוקת העולה החדש...
במדינה שהשכול מקיף אותנו וקצב החיים מסחרר ,הכותרת של היום תעלם ,תגובות הקוראים יתפוגגו והעולם ימשיך כמנהגו.
לפני שזה קורא הייתי רוצה שקצת תכירו את האדם מאחורי התמונה את הסיפור הפשוט שלו,את הרגעים הללו שנראים כל כך פשוטים ועכשיו לפני סופהשבוע הארוך נראים כל כך נחשקים,כל כך יפים כל כך אבל כל כך לא מושגים.
אורי היה ילד יפה ,היו לו תלתלים זהובים וארוכים והוא דיבר שתי השפות כבר מגיל צעיר עברית ואנגלית השומעים סביבו היו מתגלגלים מצחוק.
ליוויתי אותו בגיל החיתולים כאשר לאורי היה את החיוך המתוק עם הגומות של התינוקות,הריח הממכר ותום הלב של התינוק: "אני רוצה ball " היה צועק ותמיד אבל תמיד היה מקבל אותו .
לאחר מכן שבגר וזיפים ראשוניים הופיעו לו על השפם כמו כל נער מתבגר-שפמנון קראתי לו ,אבל שפמנון יפה איזה שפמנון יפה.
כשבא לראות אותי בטקס קורס קצינים ואת הבן דוד השני מוטי שהיה בקורס טיס שלישייה היינו מחובקים ומחזקים ,דבק כבר אז באורי הניצוץ הזה וידענו שהוא ילך בדרך הזאת גם כן.
במשפחה שלנו אורי היה ממשיך השושלת, אתם יודעים איך זה במשפחה גדולה בה יש 4 אחים ושלוש אחיות עם 200 בני דודים. הבעיה הייתה שכל הבנים נולדו לבנות וכל הבנות נולדו לבנים,ואז שאורי נולד כמה התגאתה בו המשפחה כמה תקוות תלו בו. והבחור לא הכזיב.
היום למדתי איך בגר הנער והפך לדמות מובילה בכיתה, במחלקה, בגדוד. שמעתי מחברים על אורי שהלך בתחנת רכבת עם מכונת תפירה שסחב מהבית בשביל לתפור לחייליו כל מיני דברים בעוד כולם מסביבו מתפוצצים מצחוק,על אורי שכל הזמן נדנד לאביו על איסוף תרומות לגדוד ולחיילים ,גייס ,תרם והשקיע. למדתי היום מהמח"ט שאורי היה אחד הקצינים המוערכים בגדוד ושיועד להמשיך לתפקיד מ"פ- הנה הראה לי וסימון הטוש מופיע ליד שמו מ"מ מספר 1.
היום שמעתי את הסיפורים של החברים ,של החברה עינת שישבה ספודה עם עיניים דומעות ,את הקסדה החדשה שקנתה לאורי לפני כשבועיים. מהקסדה הזאת לא נפרדתי לרגע מאז שנכנסתי לביתו אחזתי בה וכמו בסרט: "זולגות הדמעות מעצמם". הן לא הפסיקו לרגע.
יש משהו בפשטות הזו ,ברגעים הכל כך מוכרים לכולנו שאני כבר מתגעגע אליהם,לו רק לרגע הייתי יכול לראות אותו לחבק אותו להגיד לו לאיזה בן אדם הפך,כמה אנו המשפחה גאים ואוהבים אותו.איך התרגשנו ששמענו על כל המאמצים שעשה למען חייליו ולמען המדינה הזו שעל אף כל הדברים כל כך אהב ושמר.
ועכשיו מה נשאר למשפחה ולחברים,תמונות וזיכרונות? ,הספדים ותהיות? ,מה היה קורה אילו היה נכנע לכאבים ברגליים והיה הולך לראות את הרופא כבר לפני חודשים? מה היה קורא אילו אורי היה יוצא הביתה כמו שאמור היה ?.
כנראה שכך היה צריך לקרות אורי מנע בגופו פיגוע גדול,הבנתי מעדויות שאחרי הקמת מחסום הפתע אורי זיהה את המחבל פסע כמה צעדים לאחור ואז אירע הפיצוץ שהיה אמור לפגוע כאן בלב המדינה בחג החנוכה והסופגניות.
אורי מנע בגופו את הפיגוע ועכשיו הוא כבר קר ומכונס או בעצם כבר חם בלב שלנו.
היה שלום בן דוד יקר ,היה שלום עלם חמודות יפה ואהוב. נוח על משכבך בשלום ותן לנו לשמור את אותם רגעים פשוטים שהיו למי שהכיר אותך עמוק בלב
זיכרון משמעותי של כמה מהאנשים היותר קרובים אליך הוא "גורדי"
כשהיית בן 4 יצרת אותו, "גורדי" היה החבר הדימיוני של אוריל'ה,
עם "גורדי" שיחקת, אכלת, צחקת ואפילו הלכת לישון .
היום אנחנו יכולים לספר שחלקינו אפילו קצת קינא בך .
עברו ימים ואתה התבגרת והבשלת ואת "גורדי" "העלאת לבוידם", טוב לא היה לך זמן –
היית צריך להספיק לגדול, לגדל, ללמוד, לטייל, להתחבר, לאהוב, לשמח, להנהיג וגם ללכת צבא .
אוריל'ה, רצינו לספר לך שנדהמנו לראות איך אנשים שרק אמש ראו אותך וקראו עליך לראשונה
הבחינו ודיברו על העיניים הטובות שלך, החיוך המקסים שלך, על בעיות הרגליים שלא הצליחו לשבור אותך ועל אהבת הארץ וערך החיים שעליהם חונכתה בגאווה!
אנחנו גם יודעים לספר על הידיים שמזכירות לכולם את סבא שלמה שהתאהב בך במבט ראשון, על שצפינו בך לאורך השנים - איך ידעת להעניק אהבה והקשבה לכולם: מאחרון החיילים ועד אבי – אבא שלך .
וזה מדהים אוריל'ה, איך שנים לפני שנולדת - כתבה רחל שפירא בדמות סיפוריך
מה אברך לו, במה יבורך? זה הילד? שאל המלאך. וברך לו חיוך שכמוהו כאור וברך לו עיניים גדולות ורואות לתפוס בן כל פרח וחי וציפור ולב להרגיש בו את כל המראות.
מה אברך לו, במה יבורך? זה הנער? שאל המלאך.
וברך כי ידיו הלמודות בפרחים יצלחו גם ללמוד את עוצמת הפלדה ורגליו הרוקדות את מסע הדרכים ושפתיו השרות את מקצב הפקודה.
מה אברך לו, במה יבורך? זה הגבר? שאל המלאך.
נתתי לו כל שאפשר לי לתת שיר, וחיוך, ורגליים לרקוד ויד מעודנת, ולב מרטט ומה אברך לך עוד?
מה אברך לו, במה יבורך? זה הילד? העלם הרך.
הנער הזה - עכשיו הוא מלאך. לא עוד יברכוהו, לא עוד יבורך. אלוהים, אלוהים, אלוהים לו אך ברכת לו – חיים
אוריל'ה שלנו,
היום, אחרי שילדי מדינת ישראל יכולים לחגוג בזכותך את חג החנוכה, אתה כבר לא צריך לשמור על אף אחד יותר כי עכשיו מלכי גן עדן שומרים עליך.
מבקשים שתישאר ותקרין עלינו עוד קמצוץ מהילת המלאכים שעוטפת אותך, אך
כל מה שאנו באמת יכולים לעשות - הוא להשתמש בפטנטים שלך ושל "גורדי", ורק לדמיין איך בטח היית קופץ עכשיו מלא בצבעי הסוואה מאיזשהו שיח קרוב ואומר "טוב יאללה מה הכבדות? – תשמרו על נתק" כן, כך בוודאי היית אומר .
כל העולם שמע על גבורתך, איך עצרת בגופך את 2 המחבלים ומנעת בזה אסון כבד.
באותם רגעים עברו לנגד עיניי 21 שנןת חייך ....
כשנולדת אור לחג הסוכות, הכנתי את חדרך לרגל הגעתך מביה"ח עם אמא ואבא ובני הדודים שלך התאספו סביבך בשמחה כאשר היית להם כאח קטן, ושמחו על כל הזדמנות לפגוש בך.
אורי, אתה בצניעותך וענוונותך שקיבלת ,כמעט, כל מה שרצית בדרכך שלך, רצית בעיקר לתת, להעניק לשמור ולהגן אפילו על חיות, כלבים חתולים וסוסים בתמימותשלך, אספת סביבך חבורה של חברים מקסימים מילדותך,מהשכונה מביה"ס ומתקופת שירותך הצבאי,חברים, אשר ליוו אותנו את משפחתך במהלך ה"שבעה" ובמהלך כל ימות ה"שלושים"
תומכים במשפחתך האוהבת, בשיחות עם מפקדים וחיילים התגלו ועלו דברים ומעשים שעשית בדרכך השקטה והמיוחדת
כל אותם מעשים מדהימים, איך ביקרת משפחות ודאגת להן
ולאחר פעילות מבצעית צילצלת לאימהות והרגעת אותן.
הגדלת לעשות ובמותו של חברך לקורס חובשים – טום דקל,
כתבת לו הספד שממנו הכרנו עוד פן של בגרותך, ושל רצינותך ויחסך לאנשים.
בהספד כתבת כך ואני מצטטת:"טום, אתה שמח על שזכית בחיים, אבל אני חושב שהחיים שמחו על שזכו בך וכעת כולם יודעים שהם אבדו אותך, המדינה יודעת שאיבדה אדם יקר מפז, אבל אני לא בטוח שכולם יודעים את גודל ההפסד...."
אורי, אני מסתכלת על תמונותיך ומהן ניבטות אלי עינייך שמספרות לי כמה היית מושרש בתכונותייך הטובות והמעולות, כמה אתה היית גדול אבל צנוע.
זוכרת אני, כאשר התגייסת לצבא אביך, אבי שהתגייס איתך באותה עת, אמר לי "חנה, אני דואג לאורי", וחוסר השקט שלו רק גדל. כי כאשר אנו מגדלים ילד ומלווים אותו לאורך חייו, אנו עוברים במקביל מסלולים , תהליכים ומשברים שהילד חווה ותהליך ההתבגרות הוא הקשה מכולם, הורייך עברו איתך חוויות של נער מתבגר, נער מתמרד אבל בעדינות, בצניעות ובדעתנות שאיפיינה את כל מסלול חייך, וכאמור כשהתגייסת, בכל פעם שהיית בקורס,אביך היה מרוצה.
במהלך שירותך הצבאי עברת מצבים והתמודדויות קשות, נאלצת להשתתףאחרי האסון ב"ציר פילדלפי" באיסוף חלקי הגופות, איך השפיע הדבר עליך, איך לא יכולת להכניס דבר לפיך, איך רזית, המכנסיים היו תלויות עליך, ואז שאלתי אותך איך מתמודדים עם מצב כזה, תשובתך הייתה " מישהו צריך לעשות את העבודה".
ולפני פינוי ההתנחלויות, הגעת אלינו לארוחת שישי, אז שאלתי אותך, מה תעשו איך תגיבו ואתה בשקט שלך ענית
"נעשה את שצריך לעשות" , אני הבטתי בפניך ואמרתי לך
אורי, אתה עוד תהיה רמטכל.
אורי, שבועיים לפני מותך, ערב שישי הגעת אלינו עם עינת חברתך ותדע לך שהיא שבתה את ליבנו מהדקה הראשונה.
שבוע לפני מותך ב-21/12 נפגשנו איתך בפעם האחרונה כל המשפחה כאשר התקבצנו ביום האזכרה לסבא שלמה, כולם הרעיפו עליך אהבה כמו תמיד, לא ידענו שזו תהיה הפעם האחרונה שנראה אותך.
אורי, השארת חלל ענק בליבנו. דמותך לא תמוש מאיתנו לעד.
היום ה- 29 לחודש דצמבר 2006, מלאה שנה למותו של אורי בינמו . כל אחד מבאי האתר יודע היכן בדיוק מחריד היכן היה ברגע ההודעה על מותו, נסו לחשוב היכן היה אורי ברגע ההודעה....
לקריאה
סגור
